ריבת התות של סבתא מימי

הייתי בת 10 (אולי קצת יותר) כשהייתי מכניסה את הראש למזווה של סבתא מימי ובולשת אחר ריבת התות השמימית שלה. הייתה תקופה מיוחדת בשנה שבה ניחוחות התבלין וקרירות השימורים במזווה פינו את מקומם לשורות שורות של צנצנות ריבת תותים עונתית שסבתא הייתה רוקחת בסבלנות בידיה מעל האש הגדולה שתחת הסיר הישן והכבד. החורף נגמר והקיץ בא, ולאט לאט התמעטו במזווה צנצנות הריבה. כמובן שאנחנו הנכדים היינו האחראים הראשיים למלאי ההולך ואוזל, מוציאים בכל פעם צנצנת חדשה, מתמכרים לטעם, לקסם לפשוט והנפלא שידיה היו יוצרות. מעולם לא דאגנו שייגמר, כשם שהכרנו את מחזוריות העונות ידענו שיתחדשו הצנצנות וכך היה בכל שנה לקראת דצמבר ניתן היה למצוא שוב את ריבת התותים במזווה. עד לפני כעשור עוד הייתי מקבלת ממנה צנצנות נפלאות ריחניות עם מדבקה בכתב ידה: "tutim 2009" היא הצנצנת האחרונה ששמרתי לי... יום יבוא וברגע הנכון אפתח ואתענג עליה ועל הזיכרון המתוק שהשאירה לי. מדוע החליטה סבתא על מיתוג לועזי? אין איש יודע. ומי ידע אז שללוגו יש משמעות, הכל היה הרבה יותר פשוט. בינתיים אני מכינה כל שנה באדיקות ובארשת של כבוד את הריבה שבשבילי היא תמצית של ילדות מתוקה ונטולת דאגות. המתכון פשוט אך מדויק וחשוב לצנצן אותו בצנצנת סטירלית עם הלוגו "tutim 2020" מי שרוצה מתכון שפשוט יגיד אני

מה צריך?

1 ק"ג תותים

600 גר' סוכר

2 פרוסות לימון (עם גרעינים)

להכניס צלחת למקפיא (כן! ההסבר תיכף מגיע)

איך מכינים?

מנקים את התותים.

מבשלים על אש נמוכה עד שמתקבל מרקם של ריבה

ברגע שחושבים שמוכן מוציאים את הצלחת מהמקפיא - שופכים על הצלחת מעט מהריבה.

מעבירים אצבע לאורכו של כתם הריבה עד שנוצר שביל = מוכן!